עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
סתם עוד איש רגיל, Just a Joe, עובר בחיים.
עברתי לפה מישראבלוג, כמו עוד לא מעט, אני מניח.
מתישהו, אוסיף פה קישור לארכיון משם.
נושאים
דברים  (10)
Sadness  (2)
חברים  (2)
לבד  (2)
בדידות  (1)
התחלה  (1)
חגים  (1)
חול  (1)
משפחה  (1)
ספרים  (1)
עבודה  (1)
עצבות  (1)
שקט  (1)
עברו לי על המסך
הספריה
A Brief History of Time - Stephen Hawking
As You Like It - William Shakespeare
CISSP - All in one guide - Shon Harris
Lord of The Rings - J. R. R. Tolkien
Millennium Trilogy - Stieg Larsson
Mr. Vertigo - Paul Auster
Tales of the Otori - Lian Hearn
The Kreutzer Sonata - Leo Tolstoy
The Time Traveler's Wife - Audrey Niffenegger
יש ילדים זיגזג - דויד גרוסמן
פונטנלה - מאיר שלו

להתקדם

10/11/2018 16:29
Just a Joe
דברים, לבד, Sadness

אם תשאלו אותי מה אני באמת רוצה עכשיו, אני חושב שלא משנה מה, בסופו של דבר הכל יגיע לזה, שאני רוצה להתקדם.

לצאת מהמצב בו אני נמצא כעת, לצאת מהמקום בו אני נמצא כעת, בכל המובנים. להמשיך הלאה.


אני צריך להתקדם, אני יודע את זה. חיכיתי, או חיכינו המון זמן. אני לא חושב שכמו יין זה הבשיל, או שהבשיל ואז החמיץ, כמו שיין עושה.

וצריך להתקדם. לנסות ולראות אם אני צודק, או שלא. אבל להתקדם כבר. המילים עוד פה ושם הן אותן מילים, והסימלונים עדיין מנסים להביא את אותו הדבר, אבל אני מרגיש מאחורי המילים את הכוונה הדועכת, את ההרגל ולא הרצון.

אני מרגיש שזה מאוחר מדי, אבל האופטימי שבי אומר שתמיד יש סיכוי. ואני הרי לא יודע לוותר, או להיכנע. לא לימדו אותי את זה.


ואני צריך להתקדם הלאה, גם מקצועית. לחזור לפעילות, להתקדם, אולי לחזור ללמוד, אולי להשיג הסמכות שפה ושם אני נתקל בהן שחסרות לי.


יש המון סיבות, אפילו לגטימיות, לכך שאני תקוע. אבל כשיש רצון יש יכולת. זו תמיד היתה הגישה שלי ואני פשוט מתקשה להבין לאיפה נעלם הרצון.

אז אני קורא עוד ספר, מתוך המחשבה שאולי עוד ספר יוכל להשקיט מעט את הנפש, וכשהוא נגמר שעות אחדות אחר כך, אני מתחיל אחד חדש.


ספרים זה דבר נפלא, כבר כתבתי. אבל הם לא מקשיבים, אי אפשר לספר להם. וזה חסר לי כל כך. 

נתקלתי היום בספר שהפרופסור השאיר לי. הוא תמיד איתי, והיום הייתי זקוק למילים שלו, אלו שכתובות על הכריכה הפנימית, בכתב מסודר וסבלני.

קראתי את ההקדשה וכמובן שאז את כל הספר.

אלו התקופות האלו, שהוא (הפרופסור) כל כך חסר לי. חסר לי האדם הזה שאני יכול לספר לו הכל, לדבר איתו על הכל. לא לפחד למעוד בלשוני, כי אין טעות שלא נסלחת אצלו. 


ואין לי עוד מישהו כמוהו. אפילו לא קרוב. אין לי שיחות מכילות, קשובות. כאלו שלא נקטעות באמצע כי "אוי, סליחה, הנחתי רגע בצד", או כאלו שפשוט מקשיבות. תשפוך הכל, תזרוק הכל. זה לא משנה, הצד השני יספוג.


להתקדם גם בעצמי. ביכולת שלי להראות את מה שאני מרגיש. להיפתח. אבל זה קשה. וכל דחיה וכל מאזין פחות קשוב, רק מרחיק את זה עוד. מקל עלי לקחת את המקום המקשיב, ולא זה הפורק ומספר.


צריך להתקדם גם פה. להתקדם למי שיהיה לו באמת אכפת ממני ולא רק ברמת המילים.



(Quote by Shane Koyczan)




edya
edya
11/11/2018 01:11

על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
על השידה ליד המיטה
Kindle Paperwhite (Brand new :)) full of books
Coughing candies