עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
סתם עוד איש רגיל, Just a Joe, עובר בחיים.
עברתי לפה מישראבלוג, כמו עוד לא מעט, אני מניח.
מתישהו, אוסיף פה קישור לארכיון משם.
נושאים
דברים  (9)
חברים  (2)
Sadness  (1)
בדידות  (1)
התחלה  (1)
חגים  (1)
חול  (1)
לבד  (1)
משפחה  (1)
ספרים  (1)
עבודה  (1)
עצבות  (1)
שקט  (1)
עברו לי על המסך
הספריה
A Brief History of Time - Stephen Hawking
As You Like It - William Shakespeare
CISSP - All in one guide - Shon Harris
Lord of The Rings - J. R. R. Tolkien
Millennium Trilogy - Stieg Larsson
Mr. Vertigo - Paul Auster
Tales of the Otori - Lian Hearn
The Kreutzer Sonata - Leo Tolstoy
The Time Traveler's Wife - Audrey Niffenegger
יש ילדים זיגזג - דויד גרוסמן
פונטנלה - מאיר שלו

תולעת

03/10/2018 07:12
Just a Joe
דברים
אין לי הרבה זכרונות ילדות. עוד פחות מזה, יש לי זכרונות ילדות עם ההורים שלי בתוכם. זה אולי נושא לפוסט אחר.
אבל זכרון אחד שבכל זאת יש לי, הוא של אבי מתקין עבורי מנורת קריאה ליד המיטה.
זה היה בערך גיל 7-8, דפוסי השינה הלקויים שלי בדיוק החלו להציג את עצמם ואני הייתי קורא עד שעות מאוחרות בלילה.
בגלל שחלקתי אז חדר עם אחי, לא רציתי להפריע לו לישון ולכן ביקשתי מנורה (במקור ביקשתי פנס, על בסיס משהו שקראתי באחד הספרים. במציאות הלכו על הפתרון הפרקטי. לצערי)

מאז ומעולם אני זוכר את עצמי קורא. אחותי מעידה שקראתי כבר בגיל 4 בכוחות עצמי. אני לא באמת זוכר, אבל אניח שהיא כן.
ספרים וקריאה מהווים אלמנט חשוב מאוד בחיי. גם ספרי סיפורת וגם ספרי עיון.

בעבר, כשהיה לי בית, היו לי ספרים פיזיים. מנייר. מאות מהם. כשהם אבדו עברתי לקרוא באמצעים דיגיטליים. בקינדל בעיקר. 
האירוע הזה, אובדן הספרים, היתה נקודה מאוד לא פשוטה, אני זוכר. ההחלטה לנסות לקרוא באופן דיגיטלי ממש הצריכה סוג של השלמה. מחוסר ברירה. 

לפעמים אני מדמיין שמדף הספרים שלי (או הקינדל שלי , כיום) מכיר אותי טוב יותר מרוב האנשים. וזה לא רק בגלל שאין באמת הרבה אנשים שמכירים אותי. או הרבה אנשים שבאמת מתעניינים בשלומי. במיוחד לא בתקופה האחרונה (אפשר לספור את אלו, על אצבעות ידו האחת של חבלן חסר מזל). 
אלא, פשוט, הרגלי הקריאה שלי, שמושפעים, כמובן מהלך רוחי. 
כשאני פרודוקטיבי ועובד ומצוי בעשייה, אקרא פחות. הספרות העיונית תהיה דומיננטית יותר והסיפורת תהיה רק בילוי קצר בסוף היום. 
תקופות פחות טובות, עם עומס רגשי אולי , יביאו ספרים קלילים יותר. 
ותקופות של דכדוך הן סוג של חזרה למקורות , בריחה לספרים כמו שהייתי ילד, לפעמים בקצב של ספר ביום, אולי שניים, הכל לפי רמת הסחת הדעת הנדרשת. 

זה עולם ומלואו... את חלקו הכותב ממציא עבורי, את חלקו אני ממציא בראשי. 

אז כן, אני "תולעת ספרים"... לא תמיד הבנתי את הכינוי הזה, אבל כיום אני כבר יודע שזה לא עלבון. 

אז אחרי עוד לילה של קריאה, הפסקתי כדי לכתוב. רק כדי שאוכל, כעת, לחזור לקרוא... 



(וכך, בערך, דמיינתי את עצמי בגיל 7)
edyaנערת הגורל
edya
03/10/2018 08:16
אחרי המון זמן שלא קראתי, חזרתי לקרוא בתקופת החגים.
האושר שמציף אותי כשאני קוראת הוא בלתי מוסבר.
אני ככ אוהבת לקרוא במיוחד אם זה ספר שאני נשאבת אליו.

מזדהה עם התחושה ממש.
התגעגעתי 3>
נערת הגורל
04/10/2018 00:11
תולעת ספרים זה בהחלט לא עלבון, וקריאה בקלות יוצרת עולם ומלואו. יכולה להזדהות עם זה.
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
על השידה ליד המיטה
Kindle Paperwhite (Brand new :)) full of books
Coughing candies